למה רוב החיממים מסוג IP55 בעצם נהרסים (ואיך אנחנו מתקנים זאת)
יש סוד קטן לגבי חיממים אינפרא-אדומים מסוג IP55: לרוב, זה לא הרכיב החיממה שנהרס ראשון. בדרך כלל, כל המכשיר נהרס בדיוק בנקודה שבה החוטים יוצאים מהמארז.
אם אתם מתקינים את החיממים האלה בחוץ, אתם נלחמים בתנאים קשים – חום עז מצד אחד, וגשם או לחות מצד שני. הרבה מהמוצרים הזולים שנמצאים בשוק משתמשים רק בחומרי אטימה פשוטים, וזה לא מספיק.
הבעיה היא שחומרי האטימה האלה לא יכולים לעמוד בחום. הם נשרפים, נסדקים ומתכווצים. ברגע שהאטימה נפגעת, הלחות חודרת פנימה, פוגעת בקצוות החשמליים – וכתוצאה מכך נוצר מעגל קצר.
החום הוא הגורם האמיתי להרס המכשיר.
כשהחיממים האינפרא-אדומים פועלים, המארז נהיה חם מאוד. החום הזה הופך את חומרי האטימה הרגילים לפלסטיק שביר. אנו רואים זאת כל הזמן במוצרים זולים, שבהם החוטים פשוט נמצאים בתוך חורים. זו קטסטרופה שעלולה לקרות בכל רגע.
כדי למנוע זאת, אי אפשר להשתמש בחומרים רגילים. צריך להשתמש בחומרי אטימה איכותיים שלא יימסו ברגע שהטמפרטורה תגיע ל-150°C.
הגישה שלנו היא קצת יותר מוקפדת.
אנחנו לא רק מאטמים את החיבורים; אנחנו יוצרים “מבצר” סביב החיבורים. אנחנו מתחילים עם כפפות פלואורופולימר סביב החוטים. לאחר מכן, אנחנו משתמשים בחומר אטימה איכותי שמחבר את החוטים למארז.
כך נוצרת “חומה” פיזית שמונעת מהמים לחדור פנימה. החיבורים נשארים יבשים.
אבל יש בעיה אחת – אם האטימה תהיה קשה מדי, החוטים יהפכו שבירים. כל משיכה לא נכונה במהלך ההתקנה עלולה לגרום לחוטים להישבר.
לכן אנחנו בוחרים חומרי אטימה שמאפשרים לחוטים מעט “מרווח” לנוע, מבלי לפגוע באטימה. טיפ נוסף: אם אתם מתקינים את החיממים במקום צפוף, ודאו שהצינורות שבהם עוברים החוטים בעלי גודל מתאים. אל תרצו שיהיה לחץ מיותר על חומרי האטימה.