כיצד להתמודד עם חום אינפרא-אדום כשהתנאים הופכים לבלתי יציבים
כאשר מייצרים חיישנים ביולוגיים, בדרך כלל יש צורך בחום מדויק כדי לייבש או לאפשר תהליכי ייצור. הבעיה היא שלעתים קרובות עושים זאת כשהחומרים נמצאים בתוך חומרי ניקוי כימיים.
זו סיטואציה מסוכנת – יש אדי חומרים דליקים באוויר, ומנורת אינפרא-אדום רגילה יכולה להוות מקור לפיצוץ.
במקום לנסות רק “להגן” על המנורה, עלינו לחשוב על הדרך בה הכל מאורגן.
הסכנות שבשימוש בחום באוויר הפתוח
רוב מנורות האינפרא-אדום נהיות חמות מאוד בשטחן. בחדר מלא באדי חומרים כימיים, ניצוץ קטן או נקודת חום יכולים לגרום לפיצוץ. זה מפחיד.
אנו לא רק מכסים את המנורה – אנו מבודדים את החלקים החשמליים שלה ואת המעטפת שלה מהאוויר שמסביב.
יצירת מעטפת איכותית יותר
הפתרון הוא שימוש במערכת סגורה. אנו מכניסים את המנורה לתוך מעטפת שיכולה לעמוד בפני חומרים כימיים ולא להתפוצץ.
כדי שהאדים לא יחדרו לתוך המעטפת, אנו סוגרים את פתחי הכבלים באמצעות אפוקסי איכותי או חומרים מיוחדים. כך החום שנוצר בתוך המנורה נשאר רחוק מאזורים מסוכנים.
אנו גם משתמשים בזכוכית קוורץ עם שכבות מיוחדות – זה עוזר לחומרים שבחיישנים לספוג את החום טוב יותר.
אך יש בעיה: אי אפשר פשוט לסגור את המעטפת היטב ולהסתיים. אם המעטפת צפופה מדי, המנורה תתחמם יותר מדי ותישרף. צריך למצוא את האיזון הנכון – כך שהמעטפת תהיה חסינה מספיק, אך החום עדיין יוכל לצאת החוצה.
הקונפליקטים
בטיחות אינה בחינם. יש אובדן מסוים ביעילות התרמית, מכיוון ששכבת המעטפת מהווה מחסום. עוצמת הקרינה של המנורה לא תהיה כמו של מנורה באוויר הפתוח.
כדי לפתור זאת, ייתכן שיהיה צורך להגדיל את ההספק של המנורה, או פשוט להשאיר אותה תחת החום לזמן ארוך יותר.
דבר אחרון: יש להשתמש במעטפת חסינת פיצוצים לחיווט. ובבקשה, יש לסינכרן את בקרי המנורה עם חיישני הגז של המתקן. אם האוורור לא עובד, שום מעטפת מתוחכמת לא תוכל להגן עליכם מחדר מלא בחומרים כימיים.